<h1>שבלי הלקט דיני הלב סימן ט"ו</h1>
<h2>דף כב.</h2>
והלב בין שצלאו בין שבישלו, בין בתלוש בין מחובר, ובלבד שלא יהא הנקב שמעל הלב פתוח, אלא סגור וסתום, זורקו והשאר מותר, משום דלב מישע שיע, ולא פליט מיניה כשאין פתוח הלב כלל. כדאמרינן, הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר, ובמסכת פסחים מביא אותו. אבל אילו היה הלב פתוח מלמעלה במקום קנה הלב במקום תלישתו, ובישלו עם הדם שבתוכו אסור, לפי שהדם יוצא דרך הנקב ואוסר כל המאכל אם אין שם ששים כנגד הלב עצמו לשער בו. מעשה שאירע באישפירא, שנמצא בתרנגולת אחת שנתמלאת מן הביצים לב נסרך בה, ונתבשלה באחרות, והתירו גם את התרנגולת עצמה, לפי שהלב מישע שייע ואינו פולט הדם שבתוכו, ולא אסרו אלא אותו [אבר] לבד שנסרך בו הלב והשליכוהו ולא יותר. [ושוב צלאו תרנגולת על האש ולא בקדירה, ומצאו בה הלב לאחר צלייה והתירוה.] והלב שצלאו בין תלוש בין מחובר כשר העוף, שכשהוא מתחמם מצמית ועוצר הדם שבתוכו ואינו פולט, ותו אמרינן, לא קרעו, קורעו לאחר בשולו. הלב בין צלאו בין בשלו, בין תלוש בין דבוק, זורקו והשאר מותר, משום דליבא מישע שיע, ולא פליט ממנו כשאין פתוח הלב מכל צדדיו, כדאמרינן לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר. אבל אם פתוח הלב מלמעלה במקום קנה הלב כשהוא תלוש ובשלו עם הדם אסור לפי שהדם יוצא דרך הנקב ואוסר הבשר.
שאלו את ר' יצחק ב"ר שמואל זצ"ל על טלה אחד שנמלח ונתבשל והריאה עמו עם הלב בקיפה. והשיב, אם נקרעו הריאה והלב קודם מליחה אז ודאי הוא מותר, ואם לא נקרעו אסור. ואף ע"פ שקריעת הריאה לא מצינו בהלכה, רק גבי כבד מצינו קריעת שתי וערב וחיתוכיה לתחת, כדי שלא יתכנס דם הכבד שהוא מרובה בסימפונות הכבד, ובריאה אין לה דם כל כך, ונראה לי מתוך ההלכה להתיר מליחת הריאה בלא קריעה, מכל מקום קצת לבי נוקפי להתיר ואע"פ כן שיותר נראה לי להתיר בלא קריעת הריאה מלאסור בכך, אחרי שלא מצינו איסור בזה בהלכה, ולפי מה שזה אומר שהריאה היתה מחותכת קודם מליחה אין בשביל הריאה שום גימגום כלל. אבל הלב אם לא קרעו אוסר אם לא הוציא את דמו, ואם יש ששים בין המים והטלה כנגד דם הלב, נראה לי שהוא מותר אם היה הלב כל שעה מכוסה במים, אך לא אתיר עתה מטעם זה, שנראה לי שרבינו שלמה זצ"ל היה משער בכל החתיכה אף על פי שהכל מכוסה במים, ושלום יצחק ב"ר שמואל זצ"ל.
